1. בהמשך ובהתאם להחלטתי מיום 3.12.12, שניתנה במסגרת הבקשה להוספת מסמך לתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעם התובעים, הגישו המבקשים ביום 13.12.12 שני תצהירים משלימים לעניין נסיבות גילוי המסמך, אחד חתום ע"י יעקב לזר והשני ע"י ניסים לוין. מטעם המשיבים הוגשו שני תצהירים משלימים לתמיכה בתגובתם.
2. בתצהיר החתום ע"י יעקב לזר נטען כי לאחר מות אביו הוא שימש כאיש הקשר בין ניסים לוין השוהה בחו"ל לבין הנתבעים. לטענתו אביו לא העביר לידיו באופן מסודר מסמכים הקשורים להליך הנדון ולמרות זאת ניסו הוא ואביו של התובע, אבי רוטביין לחפש בכל הקלסרים המצויים בעסק שלו את חוזי השכירות שנחתמו עם הנתבעים, ללא הצלחה.
מוסיף וטוען כי, ביום 28.11.12 ובעודו מחפש מסמך אחר, גילה במקרה את המסמך בו עסקינן ומייד יצר קשר עם אבי רוטביין וניסים לוין והודיע להם על איתור המסמך ואלה פנו לבא כוח התובעים שביקש להגיש את המסמך לתיק בית המשפט.
3. בתצהיר החתום ע"י ניסים לוין, טען כי לאורך כל הדרך הוא עמד על טענתו כי הנתבעים חתמו על הסכמי שכירות שהעתקם לא אותר על ידו. לצורך כך, הוא פנה ליעקב לזר שהיה איש הקשר בינו לבין הנתבעים וביקש שיעזור לו באיתור הסכמיה שכירות ובשני ביקוריו בארץ, חיפשו יחד אך לא מצאו אף עותק של חוזי השכירות ובהתבסס על דברים אלו, הוגשו תצהיריהם. אולם, לפתע ביום 28.11.12 קיבל הודעה כי החוזה נמצא ע"י לזר בעת שחיפש מסמך אחר שלא קשור לתיק זה. בנסיבות אלו פנו בבהילות בבקשה להוספת המסמך עוד בטרם יוגשו תצהירי הנתבעים בכדי למנוע נזקים דיוניים שייגרמו להם.
מוסיף לוין וטוען כי חוזה שכירות זה, נחתם ע"י הנתבעים או מי מהם לבקשתו ובפניו וכי גם הוא חתם עליו ולאחר מכן הועבר לישראל, אביו של יעקב לזר. לוין מוסיף ומצהיר כי אין מדובר במסמך יחיד עליו חתמו הנתבעים, וכי במהלך השנים נחתמו מספר הסכמים ודמי השכירות אף עודכנו מעת לעת, אולם יתר ההסכמים אינן מצויים בחזקתו ו/א בשליטתו.
4. בתצהירים החתומים ע"י הנתבעים, הוכחש מכל וכל כי חתמו על הסכם שכירות עם מייקל ניסים לוין ביחס לנכס נשוא כתב התביעה ונטען כי המסמך, נשוא הבקשה, מפוברק וחתימת נתבע 1 עליו זויפה.
5. כפי שכבר ציינתי בהחלטתי מיום 3.12.12, מדובר במסמך מהותי החשוב לצורך הכרעה בתיק והלכה פסוקה היא, שבית המשפט יאפשר הגשתם של מסמכים אם שוכנע כי אכן לא ניתן היה להגיש את המסמכים קודם לכן, בתנאי שאין המדובר בהסתרה של מסמך בזדון.
הטיב לסכם הלכה זו, בית המשפט המחוזי בת.א (ת"א) 41255-12/09
כביש חוצה ישראל בע"מ נ' קל-בנין בע"מ (03/06/2012):
"
לטעמי על בית המשפט, לנקוט במשנה זהירות בהפעלת סמכותו להורות על הוצאת הראיות מחמת אי גילויין, וכי שומה על בית המשפט להביא בחשבון מספר אבני בוחן בבואו להכריע בסוגיה דנא. בין השיקולים הם: חשיבותם של המסמכים להליך והאם יש בגילויים כדי לתרום לחשיפת האמת. עוד יש לתת את הדעת לשאלה מדוע לא גולו, כאשר לעניין זה יש לשקול האם אי גילוי המסמכים נעשה בזדון ובמכוון שאז אין להיעתר להגשת המסמכים, בהבדל ממצב שבו אי הגילוי נבע ממחדל ואינו נגוע בחוסר תום לב היורד לשורשם של דברים, שאז הנטייה תהיה לאפשר את הגשתם. עוד יש ליתן את הדעת לנזק שעלול להיגרם לצד שכנגד ככל שתתאפשר הגשת המסמכים במתכונת הזו, והאם עסקינן בנזק בר פיצוי. יש להביא בחשבון גם את עיתוי הגשת המסמכים ביחס לשלבי בירור ההליך, שכן ככל שמדובר בשלב מתקדם של ההליך ובמיוחד האם הוגשו ראיות ונחקרו העדים, הנטייה תהיה שלא לאפשר את הגשתם, ולהפך."
6. בענייננו, שוכנעתי כי לא היתה כל כוונת זדון להסתיר את המסמך, נשוא הבקשה. שכן מדובר במסמך שאמור לסייע ולתמוך בטענותיהם של המבקשים, כך שלא היה לתובעים כל אינטרס להעלימו מעיני בית המשפט והצד השני.
זאת ועוד, וכפי שציינו המשיבים עצמם בתגובתם, המבקשים ציינו את עובדת קיומם של הסכמי שכירות קודמים בין הבעלים הקודם של המושכר לבין הנתבעים, כבר בסעיף 5 לכתב התביעה.
7. לאור השלב בו מוגשת הבקשה, עוד לפני שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים ובטרם נחקרו העדים, אין לחסום את דרכם של התובעים מלהגיש את המסמך בשלב זה.
יפים לעניין זה גם דברים שנאמרו ב-ת.א. (ת"א) 1772/01
מנואל רפפורט נ' סימה דביר (10/03/2009):
"הפרוצדורה אינה מיטת סדום מחד גיסא, והגשת ראיות אינה משחק אשקוקי מאידך גיסא. ההיגיון שעומד מאחורי גילוי מסמכים ו/או צירופם לתצהיר הוא שלבית המשפט יוגשו כל המסמכים הרלבנטיים לנושא ההתדיינות, בצורה כזו שב"כ הצדדים יוכלו ללומדם באופן סביר, לחקור לגביהם ולהגיש ראיות אחרות "כנגדם" אם אלה קיימות.
במידה והמדובר במסמך רלבנטי, שמחמת שגגה לא צורף, וכשניתנה לבעל הדין שכנגד הזדמנות ללמוד את המסמך, לערוך בירורים לגביו ולחקור בהזדמנות נוספת, - נראה כי בכך מולאה רוח התקנות, בנסיבות אלה."
8. מן המקובץ, הבקשה מתקבלת ואני מתירה למבקשים להוסיף את המסמך לתצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעם התובעים.
יחד עם זאת, אין בהחלטתי זו כדי למנוע מן המשיבים לחקור את המצהירים בשאלת האותנטיות של המסמך.
לאור הכחשת החתימה על המסמך, רשאים התובעים להביא ראיות מטעמם להוכחת החתימה על המסמך, באמצעות תצהירים נוספים או חוות דעת כראות עיניהם, בתוך 30 יום מהיום.
ככל שבכוונת התובעים להגיש ראיות נוספות כאמור, יודיעו בתוך 7 ימים, ואז יידחה מועד הגשת תצהירי הנתבעים בהתאם.